נעמה, את חולה

כּוֹס תֵּה נַעְנַע

וְכַפִּית שֶׁל דְּבַשׁ

כָּכָה אֲנִי מוֹדִיעָה לְעַצְמִי

נַעֲמָה

אַתְּ חוֹלָה

הַנֶּפֶשׁ עֲיֵפָה

הַגּוּף שֶׁלָּךְ דּוֹרֵשׁ

מְנוּחָה

הַמֹּחַ מְבַקֵּשׁ

לַעֲצֹר אֶת הַגַּלְגַּלִּים

לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם

לְהַרְפּוֹת מִלַּחַץ הָאֲחִיזָה

בְּהֶסְפֵּקֵי הַחַיִּים

הָרֵיאוֹת מְבַקְּשׁוֹת

לִשְׁאֹף שִׁעֲמוּם

לְסַדֵּר אֶת הַכָּבֵד

לְהַכְנִיס בּוֹ

רֵיחַ שֶׁל כְּלוּם

כּוֹס תֵּה נַעְנַע

וְרֵיחַ שֶׁל דְּבַשׁ

הַחֹרֶף שֶׁבִּי

הִגִּיעַ לְבַקֵּר

אֲנִי מַרְשָׁה לוֹ

לְהִכָּנֵס עִם קְצָת בּוֹץ

לִדְרֹךְ לִי בַּטֶּבַע

לְחַזֵּק אֶת הַגֶּזַע

אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי

טִפָּה לְנַמְנֵם

בַּזְּמַן שֶׁבַּחוּץ

הָרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת