זאת התורה כולה

לפני החתונה שלי היו לי הרבה חששות.
איך יהיו חיי הנישואים, האם ארגיש פתאום מוגבלת בבילויים עם חברות או בחזרות עם ההרכב עד השעות הקטנות של הלילה ואולי אנחנו לא באמת מתאימים וזה סתם הסנוור שמושך בחוטים.
ושלא נדבר על החששות היותר רציניים… מה אם השמלה תעשה אותי שמנה, ומה אם אאחר לחופה, או שלא יהיה קהל, ואולי האוכל יהיה מקולקל. ואולי ואולי ואולי... אלף ואחד פחדים. אלף ואחת דרכים להגיד לעצמי שהרבה פעמים בחיים התכנונים משתבשים.
רק מדבר אחד לא פחדתי. להירדם.
איך אפשר לישון עמוק רגע לפני היום הכי קדוש?
איך אפשר לעשות סטופ למחשבות כשכל המציאות שלי הולכת להשתנות?
אי אפשר לישון. אי אפשר לישון.

***
עם ישראל מתחתן. יש זמן, מקום, דיג'יי ומעצבת אש וברקים. הכל מוכן לרגע המכונן והמופלא. אפילו יש עוגת אבן עם ציור של לוחות הברית. רק דבר אחד חסר לחגיגה. דבר אחד שהוא הוא מרכז המאורע.
החתן.
מישהו יודע איפה החתן?
והנה פה יש תפנית בעלילה. החתן שלנו נרדם. הלך להניח ראש, לקחת אוויר למחשבות ומאז לא חזר.
עם ישראל הולך לישון. נרדם.
איך דבר כזה קורה? היינו חושבים שזה מאדישות או זלזול בכלה, אבל האמת קצת שונה... תראו, לא שעם ישראל הוא טלית שכולה תכלת ומעולם לא טעה. היו לנו כמה פאשלות במהלך הדורות. מעידות פה ושם, מלחמות על שטויות. אבל במקרה הזה קרה דבר אחר. עם ישראל הולך לישון לא מאדישות או זלזול בתורה. תאמינו לי, עם ישראל הכין חליפה, טבעת והתאמן על שבירת הכוס. הוא פשוט רגיל שאלוהים מתגלה רק בזמן התנומות. ובשביל להתחתן ולהיות ביום הגדול - צריך ללכת לישון. רק ככה נעשה ונשמע את הקול.
אבל העניין הוא לא השינה. העניין הוא התכנון והציפיה - איך תיראה קבלת התורה. עם ישראל חושב שהחתונה תתקיים בדרך מסוימת, אבל אלוהים פועל אחרת.

***

השנה שחלפה הייתה מלאה בתכנונים. אצלי בלו"ז היו סדנאות כתיבה, ערבי שירה, קולולמים. אינסוף עשיה. ובוודאי אני לא היחידה. כולנו תכננו מפגשים משפחתיים, טיסות, חיים בלי פיגועים ואזעקות, לא להיגרר כל חצי שנה לעוד בחירות. כל כך הרבה תוכניות.
ואז אלוהים בא ואומר לנו: חבר'ה, זאת התורה כולה. לדעת שיש דברים שאין לנו עליהם שליטה.
אין דרך אחת כדי להגיע למטרה. ואתם, אתם לא תצליחו להוביל את החיים בלי להבין שיש דברים שהם למעלה מהשגרה הצפויה.
וזאת, זאת התורה כולה.