יולדת מנוחה

הריון בסיכון.

זה מה שכתבו לי במכתב שחרור מביה"ח ביום חמישי האחרון.

אני? בסיכון? למה להלחיץ!?

שיחררו אותי הביתה ואמרו לי לנוח.

אז אם אתם שואלים את עצמכם מה אני עושה, הנה לכם התשובה –

נחה.

אני, נעמה, בשבוע 34+4 ואני נחה.

סופרת את הימים,

סוחבת את הימים עד ללידה.

***

אני זוכרת שסיפרו לי בילדות ובתיכון על כל מיני גדולי ישראל שכמעט ולא ישנו בלילות. הם היו יושבים עם ספרי הקודש, לומדים, מקבלים אל תוך לשכתם אנשים בכל שעות היממה. תמיד הם היו ערים. אנשים עם כוחות אחרים. אנשים גדולים.

וכל פעם כשסיפרו לי את זה הייתי סופרת את שעות השינה שלי. הייתי מתלהבת שאני מצליחה להישאר ערה עד השעות הקטנות של החשיכה. הייתי מתמוגגת מעצמי בלילות הבודדים שבהם הצלחתי להחזיק את הראש עד הזריחה.

חשבתי לתומי שלהיות עייפה זו חולשה. ללכת לישון זה כישלון. עדיף לשים קיסמים בעיניים מאשר לנמנם אחר הצהריים.

שאפתי להיות גם אני גדולת דור שכזו המוזכרת בשיעורי הכוח שבאמונה.

שאפתי להיות כזו שחיה משאיפה להגשמה, בלי זמן מיותר באמצע של תנומה.

***

השבוע ראינו רועי ואני את הסרט "נשמה". סרט שמדבר על הפער הקיים בין הגוף לתשוקה, לנפש הצמאה. לפעמים אנחנו כל כך מתאמצים לחיות את החיים בגדול, לנצל כל רגע בכל מכל כל ,עד כדי כך שאנחנו שוכחים להקשיב לאותו רגע מנוצל.

זה לא שלא טוב לשאוף, לחלום ולפעול כדי להגשים. אבל כמו שהרב נריה אמר- "גדולים-החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות .

גדולים- העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים"

זה לא במקרה שאחרי החלומות הגדולים מגיעים המעשים הקטנים. הנשמה יש לה גוף. יש לה כלי קיבול. כל זמן שהכלי לא מתכונן ומתהדר לקראת הרצון המתחולל, אין משמעות לא לכלי ולא לרצון.

ההכנה של החומר היא חלק בלתי נפרד מההתגשמות של הרוח,  ולפעמים,  ההכנה של החומר זה להבין שצריך לנוח.

***

בהריון הקודם התרוצצתי עד הרגע האחרון.

למעשה די הדחקתי את הלידה. מילאתי את הראש בכל כך הרבה דברים מלבד המחשבה על הנסיעה לבית חולים. וככה בין לימודים להופעות לעבודה לנסיעות, הגוף אמר את שלו. את עכשיו יולדת. אין לך מה לעשות. עוד לא התכוננתי ובעיקר פחדתי. אבל אז שיניתי גישה.. החלטתי שאת השעות הבאות אני מקדישה להקשבה לדיבור של הגוף ושל הילדה. החלטתי שאני מקבלת את מה שמגיע באהבה. גם אם זה אומר לדחות קצת את החלומות ולעשות עם עצמי מחדש תיאום ציפיות.

לגוף יש שפה. היא לא תמיד הולכת יד ביד עם הרצון של הנשמה.

לגוף יש שפה, והאמת שברגע שמקשיבים טוב טוב היא די קלה להבנה.

אז בהריון הזה אני החלטתי מראש לקחת על עצמי מנוחה. אני לא נאבקת בגוף המדבר. אני קשובה לקצב האחר.

זה לא פשוט להזניח את כיסופי הנשמה...

אבל אני יודעת שנפש בריאה בגוף בריא - זה המפתח להצלחה!